כולם קוראים את ההגדה בפסח ואני כמו תמיד חושב על הרבה דברים אחרים,
האם סיפור ההגדה התרחש באמת או שלא,
איך ההרגשה לצעוד במדבר ארבעים שנה אל עבר מטרה רחוקה,
ואיך התחושה לחפש את אלוהים לבד בחושך,
ללכת במדבר ארבעים שנה ולא להגיע לכלום,
להגיע לגבול,
לשער נעול,
ולא לגעת,
רק להסתכל.
אילו צעדתי במדבר,
אך לא הבטתי לצדדים
דיינו
אילו הבטתי לצדדים,
אך לא מצאתי את הים
דיינו
אילו מצאתי את הים,
אך לא חציתי בבטחה
דיינו
אילו חציתי בבטחה,
אך לא גיליתי את קו החוף
דיינו
אילו גיליתי את קו החוף,
אך לא ידעתי למה לטרוח
דיינו
אילו ידעתי למה לטרוח,
אך לא נותר בי יותר כוח
דיינו
(מתוך דיינו)
אסוציאטיבית, סיפור המדבר מתקשר לי גם לזידאן ולאותו משחק בגמר המונדיאל
שבו הורחק בתוספת הזמן עקב נגיחה אלימה בשחקן היריב.
לך תזכור שבאותו משחק הוא הבקיע פנדל מדהים,
לך תזכור שבגמר המונדיאל הקודם שלו הוא הבקיע צמד נגד ברזיל והביא גביע היסטורי לצרפת.
עכשיו כולם זוכרים רק את אותה נגיחה באותו רגע אומלל,
את ההרחקה הכואבת,
ואת ההפסד הצורב.